<h1>בה"ג הלכ' מעילה</h1>
<h2>דף יז.</h2>
שאל רבי מתיא בן חרש את ר' שמעון בן יוחי ברומי מנין לדם שרצים שהוא טמא, אמר ליה דאמר קרא (ויקרא י"א, כ"ט) וזה לכם הטמא, אמרו לו תלמידיו חכם לו בן יוחאי, אמר לו תלמוד ערוך הוא בפיו של ר' אלעזר בר' יוסי פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל שלא ישמרו שבת ושלא ימולו את בניהם ושיבעלו נידות, הלך ר' ראובן בן איצטרובלי וספר קמי והלך וישב עמהם, אמר להם מי שיש לו אויב יעני או יעשיר, אמרו לו יעני, אמר להם אם כן לא יעשו מלאכה בשבת כדי שיתענו ואמרי טבית, אמר בטלוה. וחזר ואמר להם מי שיש לו אויב יכחיש או יבריא, אמרו לו יכחיש, אמר להם ימולו לשמונה ימים כדי שיכחישו, אמרי טבית, אמר בטלוה. חזר ואמר להם מי שיש לו אויב ירבה או יתמעט, אמרו לו יתמעט, אמר להם לא יבעלו נידות כדי שיתמעטו, אמרי טבית, אמר בטלוה, הכירו בו שהוא יהודי החזירום. אמרו מי ילך ויבטל את הגזירה, ילך רבי שמעון בן יוחי שהוא מלומד בניסים, ואחריו מי, ר' אלעזר ברבי יוסי, אמר להם רבי יוסי אילו היה אבא חלפתא קיים יכולים אתם לומר לו תן בן בנך להריגה, אמר להם רבי שמעון ואילו היה אבא קיים יכולים אתם לומר לו תן בן בנך להריגה, אמר ליה רבי יוסי אנא אזילנא דילמא עניש ליה רבי שמעון הוא דקא מסתפינא. כשהיו מהלכין בדרך נשאלה שאלה זו בפניהם מנין לדם שרצים שהוא טמא, עקם פיו רבי אלעזר ברבי יוסי ואמר (שם) זהו לכם הטמא, אמר לו רבי שמעון מעקימת שפתיך ניכר שתלמיד חכם אתה אלא לא יחזור הבן בשלום אצל אביו, יצא לקראתם בן תלמיון אמר להם רצונכם אביא עמכם, בכה רבי שמעון ואמר לשפחה של בית אבא נזדמן לה מלאך שלשה פעמים אנו ולא פעם אחת יבוא הנס מכל מקום, קדים הוא עאל בה בברתיה דקיסר, כי מטו התם אמרו ליה בן תלמיון צא בן תלמיון צא, כיון דקרו ליה נפק אזל אמר להו שאול מאי דאית לכון ועולו לבי גוא שקלו מאי דאית לכון, עול אשכחוה לההיא איגרתא שקלוה וקרעוה, והיינו דאמר רבי אלעזר ברבי יוסי אני ראיתיה ברומי והיו עליה כמה טיפי דמים.
